רציתי לכתוב מוקדם יותר, אבל לא היה לי Wi-Fi, זמן או כוח. הגענו לאיאש ביום שני בצהריים, בערך בשתיים וחצי. טיסת הפנים שלנו מבוקרשט איחרה בארבעים דקות כי היא חיכתה לנו ולעוד נוסעים ישראלים אחרים שהתעכבו בגלל הקונקשן הקצר והתורים בשדה התעופה. למזלנו, לא היינו המאחרים היחידים ולכן הטיסה חיכתה. הטיסה הייתה מלאה בסטודנטים ישראלים שחוזרים ללימודים. רובם סטודנטים לרפואה, וחלקם כבר בשנים מתקדמות.
את היום הראשון העברנו בקניות מפרכות לבית. למזלנו, הייתה לנו עזרה מחברה מקומית שהסתובבה איתנו בסופר, עזרה לנו למצוא דברים והמליצה. מסתבר שזה נורא קשה לעשות קניות בסופר בארץ זרה. במקרה הטוב, יש מותג מוכר של המוצר שמחפשים, ואז צריך רק להשוות מחירים. במקרה הפחות טוב, לא מכירים את המותג. במקרה הגרוע, רוצים לקרוא את רשימת המרכיבים שבתווית על המוצר אבל היא ברומנית ולא מבינים כלום. כך קורה שקונים טופו במי מלח (כי אין טופו רגיל), גבינה מלוחה 14% שמסומנת במילה Light (המקבילה השמנה שלה היא 24%), מלפפון מזן מוזר עם קליפה גבשושית (בשביל אור), גזרים קטנטנים (לא גמדיים) ושלל מוצרים מוזרים. למזלנו, מצאנו כמעט את כל מה שחיפשנו, והרוב היה זול בהרבה מאשר בארץ.
בכלל, המחיה כאן מאוד זולה. בערב הראשון הלכנו למסעדה של המלון שבו השתכנו בנסיעה הקודמת. זו נחשבת אחת המסעדות היוקרתיות בעיר. אור אכל מרק עגבניות למנה ראשונה ושניצל עם פירה למנה עיקרית. אני אכלתי פילה סלמון עם ירקות בגריל, ומנה של סלט ירקות. שנינו שתינו מים מינרליים מוגזים (שכאן הם נקראים פשוט מים מינרליים, כי הדיפולט הוא מים מוגזים. מים רגילים נקראים Apa Plata, שזה "מים פשוטים"?). החשבון יצא 106 LEI (שהם 106 ש"ח - ה- LEI והשקל הם כמעט אחד לאחד).
למחרת בערב הלכנו עם החברה למסעדה אחרת, בהמלצתה. אני אכלתי סטייק סלמון גדול עם מנה עצומה של ירקות מבושלים (כן, יש כאן מוטיב חוזר, אז מה?). כל המנות היו טעימות, ומאוד גדולות. הירקות הגיעו בקערה, שלדעתי אמורה להתאים לשישה סועדים בשולחן שמזמינים רק מנה עיקרית (המנות העיקריות, לפי מה שראיתי עד כה, לא מגיעות עם תוספות, ואת התוספות מזמינים בנפרד). אמנם יש לי קיבולת לא קטנה עבור ירקות, אבל אפילו אני לא יכולתי לסיים את המנה (שהייתה טעימה מאוד, אגב). אור אכל לזניה צמחונית, שגם היא הייתה גדולה, וסלט עגבניות, שלהפתעתו - הכיל רק עגבניות. אני שתיתי מים מינרליים מוגזים ואור שתה ברנדי. החברה שתתה קובה ליברה ואכלה קרפ עם שוקולד. החשבון יצא 110 LEI (שהם בערך 110 ש"ח). רצינו להשאיר 10-12% טיפ והחברה אמרה ש- 5 LEI זה מספיק.
לא רק המסעדות זולות. בסופר קנינו לחם מלא פרוס שקונים לפי מס' פרוסות. ביקשנו 20 פרוסות כדי שנוכל להקפיא ויספיק לנו לפחות לשבוע. בדיעבד גילינו שהפרוסות ענקיות ושמפרוסה אחת אפשר להכין סנדוויץ' ע"י חיתוך שלה. הלחם עלה 2.90 LEI. בארץ, על חצי מהכמות משלמים בין 9 ל- 23 ש"ח, תלוי איפה קונים.
נסיעה במונית של בערך 2 ק"מ עולה בערך 7 LEI. בהמשך בטח יהיו לי עוד דוגמאות מעניינות.
העיר מלאה סטודנטים, ובפרט סטודנטים זרים. כשהיינו כאן לפני חודש כדי לשכור דירה, לא היו הרבה אנשים ברחובות. עכשיו הרחובות מלאים צעירים, וזה ממש נחמד.
קר. כבר עכשיו קר כמו החורף בארץ. אין טעם לפתח את הנושא כרגע, הכותרת של הבלוג מרמזת על כך שזה נושא שאעסוק בו הרבה (אם האצבעות לא יקפאו לי, ואהיה מסוגלת להקליד).
עדיין לא התחלתי ללמוד. הייתי אמורה להתחיל בשלישי בבוקר, אבל בסוף כנראה שאני משנה את המערכת ברגע האחרון. למרות שהרומנים, כמו כל שאר האירופאיים כמעט, מאוד מסודרים ובירוקרטיים, איכשהו תכנית הלימודים התפרסמה רק מס' ימים לפני תחילת הלימודים. התאפשר לי לשנות את הקורסים שבחרתי ולבחור קורסים מעניינים ורלוונטיים יותר. בשלישי בבוקר הגעתי לאוניברסיטה כדי להסדיר את העניינים, וזה עדיין לא היה אפשרי. מאחורי דלת מזכירות הפקולטה השתרך תור ארוך של סטודנטים, מה שגרם לי להעריך מחדש את בר-אילן, שבה לא קורה שביום הראשון של הלימודים כל הסטודנטים נזקקים לשירותי המזכירות (למשל, בזכות העובדה שהקורסים קבועים הרבה זמן לפני תחילת הלימודים והרישום מתבצע באינטרנט). עם זאת, חברי הסגל היו נחמדים ומועילים. עוד לא הסתיימה הבירוקרטיה, אבל ככל הנראה שהיום הראשון ללימודים יהיה ביום שישי, מה שישאיר לי עוד קצת זמן לסדר עניינים בבית.
סידור הבית קצת מתיש. "דירה מאובזרת" הוא מונח מטעה, שהרי חוץ מרהיטים וכמה מכשירי חשמל גדולים, יש עוד כ"כ הרבה דברים שלא חושבים עליהם, שצריכים להיות בבית. למשל פח לשירותים, קומקום חשמלי, סל כביסה, וכו'. גם אנשים מסודרים כפייתים כמוני שעושים רשימות, נתקלים לפעמים במכשולים לא צפויים כגון מיטת קינג סייז שסט המצעים מהארץ לא עולה עליה. מזל שהתפנו לי עוד כמה ימים עד תחילת הלימודים, כדי שאעשה מהדירה בית.
סתם אנקדוטה מצחיקה ולא בהכרח קשורה למשהו כאן - בערב הראשון רצינו לקנות לאור סים מקומי. מצאנו מכונה אוטומטית של כרטיסי סים, שהכיתוב עליה היה ברומנית בלבד. החלטנו לנחש ניחוש מושכל ולקוות שנצליח לקנות את מה שרצינו. אור הכניס למכונה 50 LEI וביקש לקנות כרטיס טעון ב- 24 LEI. מרגע זה המכונה התחילה להטיל מטבעות ולא הפסיקה במשך דקה. העודף הגיעה בצורת 52 מטבעות של חצי LEI. במקום כרטיס סים, יצאה קבלה עם קוד להטענה של כרטיס קיים. נתקענו עם 52 מטבעות של חצי LEI ותרומה לאורנג' על סך 24 LEI (למחרת קנינו גם סים, שיהיה אפשר להטעין אותו מאוחר יותר באמצעות הקוד הזה, אבל מסתבר שהטלפון של אור חסום להחלפת סים. יכול להיות שגם גרמנו למוכר לחשוב שאנחנו פרימיטיביים בישראל, כי הוא ראה את הטלפון העתיק של אור ושאל מאיזו ארץ הטלפון).
עד עכשיו עדיין אין לי Wi-Fi, כי עוד לא נפגשנו עם האישה שאחראית על הדירה, ולכן לא קיבלנו ממנה את הסיסמא. נראה לנו שהצלחנו לנחש איזו רשת היא הרשת שלנו, ע"י ניסוי ותהיה שכלל ניתוק של הרשת ומעקב אחרי הרשתות שהמחשב מזהה. טוב ששנינו בוגרי תואר ראשון במדעי המחשב. את הסיסמא לא הצלחנו לנחש ונראה שהיא לא סיסמא דיפולטית. בסופו של דבר אור הלך לחנות (רחוקה) כדי לקנות כבל רשת והתחברנו בינתיים ישירות לאינטרנט. כבל הרשת היה רק משהו נוסף, מטרת הקנייה הייתה מתאמים למטענים של המחשבים הניידים שלנו, שלא מתאימים לשקעי החשמל. אחרי שאור חזר מהחנות גילינו שהמתאמים שהוא קנה לא מתאימים לתקעים של המטענים. שזה מבאס גם כי זה עלה כסף (אם כי לא הרבה, ואולי נצליח להחליף), גם כי אור הלך כמעט לשווא חצי שעה ברגל וגם כי בינתיים זמנו של המחשב קצוב. אז אני אתן לו לנוח ונתראה ברשומה הבאה.
את היום הראשון העברנו בקניות מפרכות לבית. למזלנו, הייתה לנו עזרה מחברה מקומית שהסתובבה איתנו בסופר, עזרה לנו למצוא דברים והמליצה. מסתבר שזה נורא קשה לעשות קניות בסופר בארץ זרה. במקרה הטוב, יש מותג מוכר של המוצר שמחפשים, ואז צריך רק להשוות מחירים. במקרה הפחות טוב, לא מכירים את המותג. במקרה הגרוע, רוצים לקרוא את רשימת המרכיבים שבתווית על המוצר אבל היא ברומנית ולא מבינים כלום. כך קורה שקונים טופו במי מלח (כי אין טופו רגיל), גבינה מלוחה 14% שמסומנת במילה Light (המקבילה השמנה שלה היא 24%), מלפפון מזן מוזר עם קליפה גבשושית (בשביל אור), גזרים קטנטנים (לא גמדיים) ושלל מוצרים מוזרים. למזלנו, מצאנו כמעט את כל מה שחיפשנו, והרוב היה זול בהרבה מאשר בארץ.
בכלל, המחיה כאן מאוד זולה. בערב הראשון הלכנו למסעדה של המלון שבו השתכנו בנסיעה הקודמת. זו נחשבת אחת המסעדות היוקרתיות בעיר. אור אכל מרק עגבניות למנה ראשונה ושניצל עם פירה למנה עיקרית. אני אכלתי פילה סלמון עם ירקות בגריל, ומנה של סלט ירקות. שנינו שתינו מים מינרליים מוגזים (שכאן הם נקראים פשוט מים מינרליים, כי הדיפולט הוא מים מוגזים. מים רגילים נקראים Apa Plata, שזה "מים פשוטים"?). החשבון יצא 106 LEI (שהם 106 ש"ח - ה- LEI והשקל הם כמעט אחד לאחד).
למחרת בערב הלכנו עם החברה למסעדה אחרת, בהמלצתה. אני אכלתי סטייק סלמון גדול עם מנה עצומה של ירקות מבושלים (כן, יש כאן מוטיב חוזר, אז מה?). כל המנות היו טעימות, ומאוד גדולות. הירקות הגיעו בקערה, שלדעתי אמורה להתאים לשישה סועדים בשולחן שמזמינים רק מנה עיקרית (המנות העיקריות, לפי מה שראיתי עד כה, לא מגיעות עם תוספות, ואת התוספות מזמינים בנפרד). אמנם יש לי קיבולת לא קטנה עבור ירקות, אבל אפילו אני לא יכולתי לסיים את המנה (שהייתה טעימה מאוד, אגב). אור אכל לזניה צמחונית, שגם היא הייתה גדולה, וסלט עגבניות, שלהפתעתו - הכיל רק עגבניות. אני שתיתי מים מינרליים מוגזים ואור שתה ברנדי. החברה שתתה קובה ליברה ואכלה קרפ עם שוקולד. החשבון יצא 110 LEI (שהם בערך 110 ש"ח). רצינו להשאיר 10-12% טיפ והחברה אמרה ש- 5 LEI זה מספיק.
לא רק המסעדות זולות. בסופר קנינו לחם מלא פרוס שקונים לפי מס' פרוסות. ביקשנו 20 פרוסות כדי שנוכל להקפיא ויספיק לנו לפחות לשבוע. בדיעבד גילינו שהפרוסות ענקיות ושמפרוסה אחת אפשר להכין סנדוויץ' ע"י חיתוך שלה. הלחם עלה 2.90 LEI. בארץ, על חצי מהכמות משלמים בין 9 ל- 23 ש"ח, תלוי איפה קונים.
נסיעה במונית של בערך 2 ק"מ עולה בערך 7 LEI. בהמשך בטח יהיו לי עוד דוגמאות מעניינות.
העיר מלאה סטודנטים, ובפרט סטודנטים זרים. כשהיינו כאן לפני חודש כדי לשכור דירה, לא היו הרבה אנשים ברחובות. עכשיו הרחובות מלאים צעירים, וזה ממש נחמד.
קר. כבר עכשיו קר כמו החורף בארץ. אין טעם לפתח את הנושא כרגע, הכותרת של הבלוג מרמזת על כך שזה נושא שאעסוק בו הרבה (אם האצבעות לא יקפאו לי, ואהיה מסוגלת להקליד).
עדיין לא התחלתי ללמוד. הייתי אמורה להתחיל בשלישי בבוקר, אבל בסוף כנראה שאני משנה את המערכת ברגע האחרון. למרות שהרומנים, כמו כל שאר האירופאיים כמעט, מאוד מסודרים ובירוקרטיים, איכשהו תכנית הלימודים התפרסמה רק מס' ימים לפני תחילת הלימודים. התאפשר לי לשנות את הקורסים שבחרתי ולבחור קורסים מעניינים ורלוונטיים יותר. בשלישי בבוקר הגעתי לאוניברסיטה כדי להסדיר את העניינים, וזה עדיין לא היה אפשרי. מאחורי דלת מזכירות הפקולטה השתרך תור ארוך של סטודנטים, מה שגרם לי להעריך מחדש את בר-אילן, שבה לא קורה שביום הראשון של הלימודים כל הסטודנטים נזקקים לשירותי המזכירות (למשל, בזכות העובדה שהקורסים קבועים הרבה זמן לפני תחילת הלימודים והרישום מתבצע באינטרנט). עם זאת, חברי הסגל היו נחמדים ומועילים. עוד לא הסתיימה הבירוקרטיה, אבל ככל הנראה שהיום הראשון ללימודים יהיה ביום שישי, מה שישאיר לי עוד קצת זמן לסדר עניינים בבית.
סידור הבית קצת מתיש. "דירה מאובזרת" הוא מונח מטעה, שהרי חוץ מרהיטים וכמה מכשירי חשמל גדולים, יש עוד כ"כ הרבה דברים שלא חושבים עליהם, שצריכים להיות בבית. למשל פח לשירותים, קומקום חשמלי, סל כביסה, וכו'. גם אנשים מסודרים כפייתים כמוני שעושים רשימות, נתקלים לפעמים במכשולים לא צפויים כגון מיטת קינג סייז שסט המצעים מהארץ לא עולה עליה. מזל שהתפנו לי עוד כמה ימים עד תחילת הלימודים, כדי שאעשה מהדירה בית.
סתם אנקדוטה מצחיקה ולא בהכרח קשורה למשהו כאן - בערב הראשון רצינו לקנות לאור סים מקומי. מצאנו מכונה אוטומטית של כרטיסי סים, שהכיתוב עליה היה ברומנית בלבד. החלטנו לנחש ניחוש מושכל ולקוות שנצליח לקנות את מה שרצינו. אור הכניס למכונה 50 LEI וביקש לקנות כרטיס טעון ב- 24 LEI. מרגע זה המכונה התחילה להטיל מטבעות ולא הפסיקה במשך דקה. העודף הגיעה בצורת 52 מטבעות של חצי LEI. במקום כרטיס סים, יצאה קבלה עם קוד להטענה של כרטיס קיים. נתקענו עם 52 מטבעות של חצי LEI ותרומה לאורנג' על סך 24 LEI (למחרת קנינו גם סים, שיהיה אפשר להטעין אותו מאוחר יותר באמצעות הקוד הזה, אבל מסתבר שהטלפון של אור חסום להחלפת סים. יכול להיות שגם גרמנו למוכר לחשוב שאנחנו פרימיטיביים בישראל, כי הוא ראה את הטלפון העתיק של אור ושאל מאיזו ארץ הטלפון).
עד עכשיו עדיין אין לי Wi-Fi, כי עוד לא נפגשנו עם האישה שאחראית על הדירה, ולכן לא קיבלנו ממנה את הסיסמא. נראה לנו שהצלחנו לנחש איזו רשת היא הרשת שלנו, ע"י ניסוי ותהיה שכלל ניתוק של הרשת ומעקב אחרי הרשתות שהמחשב מזהה. טוב ששנינו בוגרי תואר ראשון במדעי המחשב. את הסיסמא לא הצלחנו לנחש ונראה שהיא לא סיסמא דיפולטית. בסופו של דבר אור הלך לחנות (רחוקה) כדי לקנות כבל רשת והתחברנו בינתיים ישירות לאינטרנט. כבל הרשת היה רק משהו נוסף, מטרת הקנייה הייתה מתאמים למטענים של המחשבים הניידים שלנו, שלא מתאימים לשקעי החשמל. אחרי שאור חזר מהחנות גילינו שהמתאמים שהוא קנה לא מתאימים לתקעים של המטענים. שזה מבאס גם כי זה עלה כסף (אם כי לא הרבה, ואולי נצליח להחליף), גם כי אור הלך כמעט לשווא חצי שעה ברגל וגם כי בינתיים זמנו של המחשב קצוב. אז אני אתן לו לנוח ונתראה ברשומה הבאה.
אהבתי מאוד את הבלוג.
השבמחקלמרות כל הסידורים, נראה שאתם עדיין מצליחים ליהנות, וזה טוב.
היום כבר שישי בבוקר ואני מניחה שאת עוד מעט תתארגני ליום הראשון של הלימודים.
אז שיהיה בהצלחה רבה ותמשיכי ליהנות במקביל לכל העיסוקים האחרים.
רק דבר נוסף.. מפתיע אותי כלום על כושר :-)
ב ה צ ל ח ה וד"ש לאור
טלי
בסוף חזרנו לחנות עם המתאמים ועם המטען של המחשב, כדי שיהיה קל יותר להסביר מה הבעיה עם המתאם - בלי פנטומימה. מסתבר שהציפיה שלי שתקע יכנס לשקע ע"י הפעלת כח פיזי מתון היתה מוגזמת. נדרשת הפעלה של כח רב, אבל המוכר סידר את זה. אח"כ אני סידרתי את זה גם עם המתאם השני כשידעתי ששום דבר לא הולך להשבר (אני לא חלש).
השבמחק